טובת המדינה לא יכולה לבוא על חורבותיה של המערכת הפוליטית 

הצטרפותם של אהוד ברק ומפלגת העבודה לממשלה הוא עוד צליל צורב למציאות של חיים ללא גבולות. כבר אמר מי שאמר שחיים ללא גבולות הוא סוג של 'חטא מטאפיסי'. מה שלא נעשה לא יצלח בידינו אם לא נסיר את החטא הזה מחיינו. בישראל של היום איש לא יודע היכן נגמרת הפוליטיקה והיכן מתחילה המדינה. לא קיימת כל הבדלה ולא הפרדה בין 'היגיון המדינה' ל'היגיון הפוליטיקה'. שניהם משולים לעיסה אחת גדולה.

גם המפלגות בישראל הן יצורים ללא גבולות ברורים. כך קורה שהפוליטיקאים שבחרנו ליצגנו בכנסת ובממשלה הלאימו למעשה את המפלגות ועשו בזאת סוף פסוק לחיים הדמקורטיים בישראל. כך קורה שנהפכו היוצרות והציבור החל לשרת את הפוליטיקאים תחת היותם הם משרתי הציבור. כך קרה שבמקום להוביל את הציבור ולהנהיגו הפכו הפוליטיקאים למדיחי הציבור ומסיטיו. וכך קורה שהמפלגות אינן יותר מאשר פלטפורמות של חמורים להרצת הפוליטיקאים. במציאות זו שום דבר טוב לא יכול לקרות. המערכת הדוויה וההרוסה הזו לא תפיק שום תפוקה דמוקרטית איכותית לעם ישראל.

במדינות מודרניות דמוקרטיות ומתקדמות המפלגות מהוות את הזירה העיקרית של החיים הדמוקרטיים בקירבן. תפקידן העיקרי הוא לפתח 'עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה. בישראל אנו מצויים כיום בתהליך מתמשך של הרס המערכת הפוליטית. חולשתה המתמשכת של המערכת הפוליטית בישראל מייצרת כיום למדינה ערימה גבוהה של הפסדים שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה הנוגעת לאושיות חיינו.

טועה מי שחושב שניתן לקדם את ענייני המדינה ולנהלה ברמת איכות גבוהה מבלי שנטפל תחילה בתיקון המערכת הפוליטית בישראל. אי אפשר לנהל מדינה ברמת איכות מתקבלת על הדעת כשהמערכת הפוליטית שלנו מתנהלת בצורה כושלת כל כך.

טובת המדינה לא יכולה לבוא על חורבותיה של המערכת הפוליטית. האיום האמיתי על חוסנה ורווחתה של החברה הישראלית ואף על בטחונה של המדינה מגיע מתוך עצמנו, וזאת מתוקף שחיקתה הטוטלית של המערכת הפוליטית בישראל. אנחנו האויב של עצמנו. אם נדע להתנהל במערכות איכותיות ולפעול בתהליכי חשיבה ועבודה איכותיים נדע גם למצוא פתרונות איכותיים לכל אתגר ולכל איום עלינו. אין צורך להלך עלינו אימים כל העת.

כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה של בנימין נתניהו בטענה שזוהי טובת המדינה היא מופרכת לחלוטין. התנהלותו הכוללת של אהוד ברק פועלת במגמה הפוכה לזו של הצורך הדחוף להתחיל בתהליכי ההבנייה מחדש של המערכת הפוליטית בישראל.

אהוד ברק כמו גם בנימין נתניהו ואחרים כמותם במערכת הפוליטית הם המייצגים האולטימטיביים המסבירים את תופעת חולשת הדור בישראל. תופעה שאחד ההבטים שלה היא שאנו הישראלים מצטיינים ומתאפיינים בחשיבה מקומית טכנית אד הוק וצרה, וחסרים עד מאוד את מרכיבי החשיבה הרחבה והאינטלקטואלית ואף בזים לה. אנו בעלי מנטליות טכנית. במציאות זו אפשר להכפיף הכל תחת עקרון מנצח אחד כמו טובת המדינה ולהסיט ולהדיח את הציבור לתמוך בו. האנשים האלו צברו כוח ועוצמה אישית שאיננה רלוונטית לחיים הפוליטיים וככך כוח ההרס שלהם רב ועצום עד מאוד.

גם המנהיגות אותה מגלמים שני הג'נטלמנים שהוזכרו לעיל היא בעייתית מעיקרה. שניהם מרוכזים בעצמם עד מאוד וסבורים שכל החוכמה נמצאת בקרבם. אין צורך בחוכמת הרבים ותהליכי חשיבה ועבודה איכותיים מהם והלאה. מן מתקני שעונים ו'אובר חוכמים' שכאלה. סיפורו של אובמה בארה"ב איננו רק עניין של שימוש באתר האינטרנט וטריקים שכאלה למיניהם. סיפורו הוא סיפורה של ארצות הברית בה הנשיא איננו ראשון החכמים בהכרח במדינה. הוא מגלם באישיותו, בדרכי התנהלותו וברעיונותיו המרכזיים הלכי רוח מרכזיים ביבשת האמריקאים בתקופתו העונים לצרכים אמיתיים. הוא מהווה סמל והשראה ועיקר תפקידו להתוות את הכיוון הראשי, לתת את ההקשרים הכלליים ולדאוג שהמערכות כולן תצעדנה קדימה. הוא לא עובד לבד. הממשל כולו צועד יחד עימו. הוא בונה. הוא מכונן. הוא לא אני אני ושום דבר יותר.